בפנימהחוצה ועוד: סביב המעגל

מעגל, קבוצה, יצירה משותפת. בצליל, בסיפור, בזרימה, במבט, במהות, שקט, אבסטרקטי, מוחשי, רוח המעגל…

מעגל נשים – עוד יותר…

במעגל המוזות נמצאות כל הזמן – אין חסימות. אפילו בשתיקה.

זה כבר  כמה שנים (שש?) שאני מנחה מעגלי הקשבה לנשים. בשנה שעברה (2011) התחלתי להכשיר נשים אחרות להנחות מעגלים.

בשבילי המעגל הוא מקום של יצירה משותפת, רקמת סיפורי חיים ונקודות מבט.

אומנות בעלת ריפוי עמוק, אומנות שיוצאת לאור, מוצגת, ברגע שהיא נוצרת. לא צריך לחפש גלריה, מוזיאון, הוצאת ספרים או במה.

אביב… התכנסות האביב של האוהל האדום… נשים ביחד, שלושה ימים ושני לילות ירח מלא, ביער הפיות.

מתכון לטרנספורמציה, לריפוי, לחגיגה.

הנה כמה תמונות מהאירוע בו הבנתי מהלב, שאני הבת של אימא אדמה ולמרות שאימי מתה לפני שהפכתי לאישה, יש לי אימא…

היער והאדמה היו שם איתי והרגשתי כמו חיה בסרט "אוואטר" – חלק מהכוכב, מהטבע ומרשת אור ואהבה הפרושה בכל הפלנטה דרך אנשים, תודעות ואלוהות.

חלק מאחדות.

אוהל נשים

אוהל נשים

האוהל האדום - הגג

האוהל האדום – הגג

__________________________________________________

סיפור מעגל:

לגעת בצל – אישה במעגל

היא הגיעה למעגל ופניה זועפות. כשכולן סיפרו איך הן מרגישות, היא הזעיפה את פניה עוד יותר, מבפנים ונראתה כמו בתוך צל אפל ומבודד.

חפץ הדיבור הגיע אליה והיא לקחה אותן בקצות האצבעות, כאילו בשאט נפש, או אולי בתחושה שלא מגיע לה לאחוז במשהו טוב, משהו שכולן נגעו בו.

היה קשה לא לחוש את תמיכתן של כל הנשים סביבה; נשים שרואות סיבלה של אישה, יודעות את הרגעים האלו, מוכנות להיות שם, להכיל.

קולה נסדק כשהחלה לדבר, לספר, לשתף. בקושי הצליח לצאת הסיפור והיא נאלצה ללגום מידי פעם מבקבוק המים שלה. עיניה ננעצו בלהבת הנר שבמרכז, כמו לאזן את החשיכה שבליבה ובקצה עינה השתקף אור הנר בדמעה קטנה ומהססת.

כל אישה במעגל הרגישה את המים מתחזקים לנהר של בכי, ששטף דרך המילים הסדוקות את הצל הכובל.

כשחפץ הדיבור (הרטוב מעט) עבר לאישה אחרת, התבהרו ענני ליבה והיה רגע של שקט עמוק, מכבד, לפני שתדבר אישה נוספת.

השקט הכיל את רגעי השינוי בעוצמה רבה מכל חיבוק פיזי ורק כשהיה ברור שנגמר הצל שלה, ספרה חברתה את סיפורה האחר, שהיה סיפור רגוע, בלי צללים עמוקים, עם שמחה שקטה אפילו.

עכשיו, אחרי הבכי, יכלה להקשיב גם לאחרות, אפילו להתעניין ולהתרגש איתן. היא חשה חולשה, עייפות בגפיה ועיניה, שיבשו, נטו להיעצם. כשעברה לתנוחת שכיבה, שהייתה לה נעימה, המשיכה לשמוע את חברותיה ומילותיהן ליוו אותה אל תוך חלום ריפוי מופלא.

מתוך תנומתה השתתפה במעגל וברגע לפני סגירתו התרומם גופה וצירף אותה להזדמנות לשתף בחלום ובתחושה הנפלאה שהיא חווה ברגע זה.

במעגל הקשבה אין עצות, אין ביקורת, אין ציניות, אין "מה אני הייתי עושה" – יש רק את האישה שמדברת ברגע זה מהלב ואת אלו שמקשיבות לה מהלב.

ואם זה קשה (וזה באמת לא קל) – מתאמנים, מתרגלים את שריר הלב הפתוח ומשתפרים.

ועם הזמן וההכרות, המעגל יכול להכיל גם כאבים בעוצמות כאלו כמו בסיפור, גם שמחה, עוצמה ויצירתיות ואת כל מה שיש בנו – נשים, בני אדם.

נשים מופלאות – בואו נתכנס במעגל כל שבוע, נלמד ונחווה את עוצמתו, כוחו המרפא והמשמח ונלמד כיצד להנחות ולהעביר את המתנה הזו הלאה…

בינתיים – מעגל נשים בירח מלא, יום חמישי,29.11 ב – 20:30

בהמשך: קבוצה תהליכית/הכשרה להנחיית מעגלי נשים.

פרטים יגיעו.

___________________________________________

מכתב תודה לסיגל וריה, ממשתתפת בקורס הכשרת מנחות מעגלי נשים

כדולה וכמדריכת הכנה ללידה, נרשמתי לקורס במטרה לרכוש כלי נוסף לעבודתי עם נשים. לשמחתי ולהפתעתי הגדולה, מצאתי הרבה יותר מזה. במהלך הקורס מצאתי את שושלתי המפוארת, את הקשר הנשי הבין-דורי המחבר ביני לבין כל אישה באשר היא. למדתי מהיכן הגעתי, ומכאן קלה הייתה הדרך את עתידי, אל מהותי, שהרי אדם אשר זוכר מניין הוא בא, ידע להישאר על שביל חייו ולמצוא את ייעודו.

זכיתי ללמוד כלי תקשורת נפלא לעבודתי המקצועית כמו גם לתקשורת האישית, הזוגית והמשפחתית שלי. דרך מעגלי ההקשבה למדתי להקשיב באמת לנאמר לי, ודרך זאת גם לעצמי.

הודות לכלים, לידע, ולניסיון שקיבלתי מכן, סיגל וריה הנפלאות, כיום אני יוצאת לדרך חדשה עם סדנה פרי עטי – סדרת מפגשים לנערות מתבגרות על טהרת מעגלי ההקשבה.

תודה מקרב לב,

גל קינן,

דולה ומנחת מעגלי נשים

_______________________________

ביום חמישי האחרון, 29.11.12, הזמנתי למעגל נשים ערביות ויהודיות. לא שמתי לב שהתאריך, שנשמע אחרת כשאומרים כ"ט בנובמבר, הוא תאריך החלטת האו"ם על נציג-צופה פלסטיני באו"ם – בדיוק ביום המעגל!

רק יומיים אחרי האירוע – נודע לי על היום המיוחד בו התרחש.

שנים רבות אני עושה עבודת שלום עמוקה: בתוכי, במדיטציות שאני מנחה בארץ ובפינדהורן, סקוטלנד, באומנות שלי וכמעט בכל דבר בחיי.

ציפיתי למעגל חגיגי ושמח של כתריסר נשים ערביות ויהודיות, חצי חצי, שיחגוג את המשותף לנשים בכל תרבות: גידול ילדים, זוגיות, אהבה, מחזוריות, חברות, ובכלל – חיים.

מה שהאלה החליטה שיקרה היה הפוך, מאתגר והביא מראה עוצמתית, בהירה להחריד וטרייה עדיין:

אף ערבייה לא הופיעה ולא הודיעה ולא ענתה לטלפון; לא החברה הטובה ולא מנחת מעגלי נשים ערביות שהתקשרה בלהיטות שבוע קודם לכן, כשעדיין הייתה מלחמה – כמה ימים לפני הפסקת האש.

גם רוב היהודיות לא באו.

ירידת המתח אחרי מבצע "עמוד ענן" הראתה שאין האמת רצון להתקרב ולהכיר כשהפחד הוחלש אל מתחת לשטיח, אין צורך ואין התלהבות, מלבד שלוש נשים שמסען בדרך הרוחנית עמוק ועתיק.

היה אחד המעגלים המכוננים.

אני מבינה – לפני שאפגיש ואפגוש ערביות ויהודיות, יש לי מה לפגוש עם עצמי, ועוד שתי שנים בלבד, במעגל אינטימי.

לבנות את הפנים לפני שאתרחב למישורים הגדולים של אחווה נשית בין עמים "אויבים" למחצה…

פתאום ירדו ממני כל המסכות והבנתי – החזון שלי רחוק מאד מאד ממימוש.

המעגל פנה כליוונים אחרים, קרובים יותר, כיוונים של אהבה, חופש להיות אני, זוגיות ומיניות – כיוונים של חיזוק האני והאנחנו – המעגלים הקרובים.

אולי יום אחד אכיר גם את הנשים הערביות שאפשר להתעמק איתן בנושאים אלו, קודם אני זקוקה עדיין למעט חברות עמוקה ואישית. אינטימית.

מחכה –

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s