איתן ארז

איתן ארז – ללא שם, שמן על בד

שין – איתן ארז

. . . מאה-מאה עשרים מסעדות בערך, בערך שלושים-שלושים וחמישה אלף שקלים, בערך חמשת אלפים-ששת אלפים שקלים עבור טיפים למלצרים ומלצריות חביבים, חייכנים, זריזים ויעילים.  כל זאת במשך שנה בערך, שנה פחות שבועיים שלושה, בערך, שבהם הייתה שין אשת חלומותיי הנצחית, בערך.

אני אהבתי את שין והיא אהבה מסעדות. לא, היא לא אהבה לאכול-היא פשוט אהבה מסעדות. היא אהבה את הקטע, את השירות, את התפריט, אהבה להזמין ובעיקר אהבה שאני משלם. אני אהבתי אותה, אז שילמתי.

שין אהבה כאמור להזמין, והיא הזמינה המון. היא הזמינה כל כך הרבה, עד כי המלצרים הטבחים ובעלי המסעדות היו ממהרים וניגשים אל שולחננו ובצחוק רחב מסבירים שהמנות שלהם גדולות ושאין כל סיכוי שנצליח לגמור את כל שהזמנו.

שין הרגיעה אותם במנוד ראש ובעפעוף קצר, ואני הסברתי להם שאין לה כל כוונה לגמור את כל כמויות המזון הענקיות, שכן שין אהבה רק להזמין.

מיד החלו המלצרים לנוע הלוך ושוב כשהם נושאים מגשים עמוסים לשולחננו:ארוחות בוקר, ארוחות צהריים, ארוחות ערב,  ארוחות ארבע, ארוחות לילה, מנות ראשונות, מנות שניות, מנות עיקריות, מנות אחרונות, סלטים, מרקים, עוגות וקינוחים. לפעמים לא היה די מקום על השולחן, ומיד היו מחברים שולחן לשולחן או מביאים מגשים מוגבהים שהונחו לצידנו. ואז היא החלה לטעום.

אני אכלתי כמיטב יכולתי ובדרך כלל גמרתי את שהזמנתי,  ואז ניסיתי להפחית מכמויות המזון העצומות אשר נותרו על השולחן כפי שהוגשו, בערך, בדרך כלל ללא הצלחה יתרה.

"האם סיימת לטעום, שרונה? האם אפשר לשלם וללכת, יקירתי?" הייתי שואל את שין מעבר להררי המזון אשר נשארו על השולחן. במנוד ראש ובעפעוף קצר הייתה מסמנת לי שאפשר, ואני הייתי נפרד מכמה מאות שקלים עבור הארוחה, כמה עשרות שקלים עבור הטיפים למלצרים, ומכל כמויות המזון המשובח שנותרו על הצלחות שכן שין לא אהבה לקחת הביתה את שנותר: "זה מוציא לי את הכיף מהמסעדה – ללכת הביתה עם שקית" הסבירה.

באישון לילה אחד עזבה את מיטתי ונעלמה לה כשהיא לוקחת את המכונית שקניתי לה כדי שתוכל לבוא לבקרני, את התכשיטים והמתנות ואת הסיכוי לקבל בחזרה את הכספים הרבים אשר לוותה ממני ולא החזירה.

לא רחק היום שבו נגזר כרטיס האשראי שלי, חשבוני בבנק הוגבל ואני נותרתי חסר פרוטה ורעב ללחם.

למעשה לא הייתי ממש רעב ללחם, נהפוך הוא: לחם דווקא אכלתי, כמעט כל יום, וזה כל שאכלתי, בערך.

בהתחלה דווקא נהניתי מהדברים הפשוטים: לחם טרי עם חמאה ועגבנייה, לחם טרי עם עגבנייה, לחם טרי, לחם. . . גם פיתות, חלות ולחמניות יכולתי להרשות לעצמי מפעם לפעם, אלא שהלכתי ונחלשתי, כוחותיי עזבו אותי וכמעט שלא הצלחתי לחשוב או להתרכז – הייתי רעב לבשר.

למזלי הרב, ביתי היקרה חזרה אז מטיול בדרום אמריקה והחלה לעבוד במסעדה יוקרתית באחד מכפרי הסביבה, ופעם פעמיים בשבוע הייתה מביאה לשני הכלבים שלי שקית שחורה, גדולה, ובה שאריות בשר.

היו בשקית סטייקים למיניהם, קבבים, קציצות בשר, צלעות, נקניקיות חריפות ורגילות, שניצלים, ולפעמים גם נתח דג סלמון ורדרד. ברגע שביתי הלכה לה, מיהרתי להוציא מהשקית חתיכת בשר עסיסית, שאותה התחלתי מיד לאכול, בנגיסות קטנות וזהירות, כדי שלא תכאב לי בטני מאכילה גסה על בטן ריקה. אחר כך הייתי מסדר וממיין את כל נתחי הבשר הגדולים, הראויים לאכילה, ומפריד אותם מהעצמות המכורסמות, מהמפיות הצבעוניות ומהחתיכות הנגוסות, תוך כדי שאני בוחר לי נתחים מעניינים ונועץ בהם את שיני, לועס בריכוז ובהתכוונות ומשמיע קולות של הנאה ורעש גדול של לעיסה.

לאחר שנרגע רעבוני הייתי מאכיל את הכלבים בעצמות ובחלקים הנגוסים והלעוסים והולך לישון שבע ורגוע שכן ידעתי שביומיים שלושה הבאים אוכל לחמם לי נתח בשר משובח בכל פעם שארצה.

כאשר סיפרתי לביתי שאני נוהג לאכול מהשאריות שהיא מביאה לכלבים היא אמרה: "איכס, אבא, זה נורא מגעיל, אתה לא מתבייש?" הסברתי לה שאכן אני קצת מתבייש ובעיקר מהכלבים על כי אני גוזל את מזונם, אך מאחר שהם ידידי הטובים, הרי שוודאי הם חולקים איתי בחפץ לב, ובאשר לגועל, הרי שהרעב חזק ממנו והרי גם היא לא ידעה את מקורו ומצבו של נתח הבשר אשר שלח אותה בדרום אמריקה לאשפוז בבית החולים כשהיא סובלת מקלקולי קיבה וטפילים שונים.

כמה דברים למדתי מאותה חוויה:

א.  אנשים רבים משחשבתי נוהגים להזמין ארוחות במסעדות ולטעום רק נגיסה או שתיים.

ב.  יש צדק בעולם – כאשר אני משלם במיטב כספי על ארוחות במסעדות, הרי שיש סיכוי שאשוב ואגמור אותן במועד מאוחר יותר.

ג.  בניגוד למה שהאמנתי כל חיי, גיליתי שאני מעדיף את הסטייקים שלי וול-דן ולא מדיום-רר.

עד הכלב הבא

ושוב

כל מיני דברים קטנים

ודברים אחרים

קטנים גם הם,

דברים קטנים שתמיד

צריך לטפל בהם

אחרי

והם תמיד רבים

משידענו

לפני:

כמו למשל

המגירה עם התחתונים הקטנים

הבוהקים בצבעיהם המנצנצים

כמו דגי מעמקים

וכל מיני אימיילים

וכל מיני דברים קטנים אחרים

כמו מברשת שיניים

או כתובת על הקיר

או למשל המקום של הכיסא

או של הנעליים למשל

ולדחוף את המיטה לקיר

ולא בשביל לנקות

ופתקים קטנים בכתב הקטן הזה,

דברים קטנים

שתמיד צריך לטפל בהם

אחרי

והם תמיד רבים משידענו

לפני.

כמו אחרי

שמת לך פתאום הכלב

או שלא פתאום

ואז כל כך הרבה דברים קטנים

נצבעים בגוונים מטרידים

של אי רלוונטיות מציקה

לעין ולנשמה

והם רבים משידענו,

הקולר כמובן וכלי המים והאוכל

והתרופה החדשה לעור והרצועה

והתכשיר לטפילים והצעצוע שלו

והעצם ללעיסה ועוד אחת חדשה

והשטיח ושק אוכל כמעט מלא

וזה בערך הכל.

והמברשות לפרווה והתעודות

וההזמנה לחיסון

ולא לשכוח לבטל

את התור מחר לוט'

וזהו.

ולזכור לבטל את המשלוחים

של המזון

והנה כדורי הקלציום ושמיכת החורף

ועוד קולר דווקא חדש

וכלי המים לטיולים והשמיכה למכונית

והטיפות לאוזניים

לעזאזל.

ולא לשכוח לא לזכור

את כל הדברים היפים, הטובים

החוויות, ההרגלים והשתיקות

ולזכור שככה זה אין מה לעשות,

ניסינו הכל וכנראה כך עדיף

זו דרכו של עולם וכדומה

ולזכור לבכות

ולא לשכוח

שתמיד יש על מה

ושוב

להחליט

שזהו, נמאס סופית

אין כוח שוב להתחבר,

להתקשר, להתרגל

ושוב

ושוב להיפרד מידיד

עוד כלב, עוד חבר.

מעכשיו

אגדל צב

 *****************

08/03/2006

 

איתן ארז, הבית בראש פינה, שמן על בד

רעיה רעייתי

בוא לישון איתי

אני אוהבת אותך

אמרת

ואני ליטפתי

 ארוכות

את המצח שלך

אשר מאחוריו,

מעבר לעצם הפרונטלית

מתגשם האין

והיש אינו

זה שישנו,

לא שהיה

וגם לא שאינו,

יש אחר.

ואחר כך,

בדרכי להביא לנו

מים או מגבת

אני מתקדם לאט,

כל כך לאט

בגלל החיכוך

של כפות רגלי

ברצפה

השואף לאפס.

***************

והנה לאחר יום ולילה ויום

של שנת חידלון

בעולם שח-אור ואף-אור

נטול כל, חף מכוכב

אני הולך ומועד

הלוך בלי חזור

עובר ולא שב

ישן ומקיץ

והכל כמו לשוא.

לפתע פתאום, במפתיע

יצא הירח מענני הרקיע

בלווית כוכב חן כמו לקישוט

ויצאתי אני

מסבך קורי האינות

ולא עוד נטוש ואבוד

מהרתי הביתה

כמו מקיץ מסיוט

ושם בפינת השולחן העגול

כוכבי דמעותיך

אמרו את הכל.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s